עוגת הפירות האהובה על מרתה היא מתכון שלמדה משכני ילדותה

אני חושב על מר וגברת רוברט מאוס הרבה. הם היו השכנים העליזים שלנו ילידי גרמניה שגרו ממש ליד הבית שלנו ב-86 Elm Place. אופים בדימוס, לאחר שמכרו את המאפייה הרווחית שלהם בניוארק, ניו ג'רזי, הם היו הכל מלבד פרשו מהאמנות שלהם. עדיין מאוהבת בקמח וסוכר וחמאה ושמנת וטרייה ופירות יבשיםואגוזים, הם הפכו, לאט לאט, את מרתף רצפת הבטון שלהם למיני גרסה של המקום המקצועי שלהם לשעבר. שולחנות עץ, בעלי רגליים שמנות ויציבות, היו עם צמרות לא צבועות שהיו משי וחלקות למגע, המשקפות שנים על גבי שנים של לישהבצקיםומגלדים מאפים. התנורים לא היו כמו יחידות קיר גז קטנות בסמוך שלנו, שבקושי יכלו להכיל תרנגול הודו במשקל עשרים וחמישה קילו, אלא טווחים "מקצועיים" גדולים, שחורים מהגיל. הרצפה הרגישה רכה כמו ראשי שולחנות העבודה, ודאי תוצאה של שיוף קמח וסוכר את פניה שנה אחר שנה.

ולמרות שמנקודת המבט שלי - זו של ילד צעיר - הכל נראה גדול מהחיים, אמי מבטיחה לי שהכל היה גדול יותר ממה שהייתי רגילה אליו, החל מהמאוזים עצמם. הם לא היו כמו כל מכרים אחרים. תמיד חשבתי עליהם כעל דמויות מהאגדות, בדיוק כפי שסופר הילדים מוריס סנדק רואה בעיני רוחו את האופים בספרו המפורסם "במטבח הלילה".

למרות שפרשו, המאוזים אפו כאילו יש להם לקוחות בתור ליד דלת הכניסה. הם תמיד התנסו וניסו מתכונים ורעיונות חדשים, תוך שימוש בטכניקות עתיקות יומין שרכשו בגרמניה, שם התלמדו אצל אמן אופה "טבעי" שהשתמש רק במרכיבים הטובים ביותר, עם תוצאות נהדרות. כך המאפים דניםשיצאו מאותם תנורים גדולים על תבניות מלאות, שקעים ושחירים סביב הקצוות משנים רבות של שימוש, היו עדינים ומתקלפים, ומלאיםמשמשים מתוקיםושזיפים מיובשים ותפוחים, לא מתוך קופסאות שימורים, אלא טריים ושמנמנים.

במאפיית המרתף לא היו מיקסרים: הכל בוחש ולישה וערבב ביד. מר מאוס היה אומר לי שוב ושוב שבגלל זה העוגות שלו היו קלות יותר, הלחמים שלו גבוהים יותר, הקרמים שלו רכים יותר והמאפים שלו מתקלפים יותר. עד היום אני מאמין לו, ומשתמש בהוראות שלו כשאני אופה או מבשל. בצקי השמרים שלו היו תופחים בחמימות העוטפת של תנור הנפט הגדול שחימם את ביתו. הוא השתמש בקערות גדולות של כלי צהוב שגברת מאוס טיפלה בהן באהבה - לא היו סדקים או שבבים בקערות האלה. לכיסוי הבצקים השתמשו במגבות פשתן דקות ושטיפות היטב, ומחבתות מים הונחו פה ושם במרתף כדי ליצור את ה"לחות" שמר מאוס ידע שהיא חיונית לרכותו של קנס.לחם שמרים. המערוכים שלו היו עצומים - ארוכים וגדולים יותר מכל מי שראיתי אי פעם, וכשאני, כעקרת בית צעירה, קניתי כלי אפייה משלי, חיפשתי את אותם סוגי תבניות פלדה ותבניות פח כבדות ומערגולי עץ ענקיים. שהמאוזים השתמשו בו. אני עדיין מחזיקה ומוקיר את אחת מקערות הכלים הצהובות שלהם, שבה אני משתמשת להעלאה של אמא שליבצק באבקה.

אולי המתכונים הזכורים ביותר של המאוזים, ואחד שאנו עדיין משתמשים בו במשפחה שלנו, הוא זהמתכון לעוגת פירות. זה עשיר וכבד וחשוך. עליכם להשתמש בפירות היבשים והפירות המסוכרים האיכותיים ביותר שתוכלו למצוא; אני מבלה יום רק באיסוף מרכיבים ליום אפיית עוגות הפירות שלי. אז הכל חייב להיות קצוץ ביד, מחבתות ותבניות חייבים להיות מרופדים בנייר חום מרוח בחמאה או נייר שעווה כבד, ואת העוגותיש לאפות כשלוש וחצי שעות בבן מארי.

הנה המתכון, חסינת תקלות, מתנת חג המולד אליך ממני וממר וגברת מאוס. זכרו, אפו את העוגה הזו מיד - היא משתפרת עם הגיל.