"המשפחות שלנו והבתים שלנו הם מרכזי חיינו", כתבה מרתה בגיליון הראשון שלחַי. "המגזין הזה תמיד יהיה מלא בדרכים להפוך את הבתים האלה ליותר יפים, נוחים יותר ומלאי חיים ואור ושמחה לאלה שאנחנו אוהבים". לפני שלושה עשורים, היא וצוות קטן אך אדיר יצאו לקיים את ההבטחה הזו, כשהם חולמים רעיונות יצירתיים,ניקיון וארגוןהעומס לפני כן הפך לתעשייה (ולסדרה של נטפליקס), ומבשל שלל מנות טעימות הן לאירועים היומיומיים והן לאירועים מיוחדים. זה היה חיוני ללכוד את הכל גם בצורה אותנטית - באור טבעי, תוך שימוש בצלמים מתפתחים וסטייליסטים מוכשרים - ולמסגר את זה עם עיצוב טוב וטיפוגרפיה. (למרתה תמיד היה אכפת מהכל.)
אז, ממש כמו היום, התרחשו הרבה ברחבי העולם: חומת ברלין בדיוק נפלה; נלסון מנדלה שוחרר מהכלא; מלחמת המפרץ החלה; ומרגרט תאצ'ר התפטרה לאחר ששימשה 11 שנים כראש ממשלת בריטניה הראשונה. אבל מרתה ושות' נשארו מרוכזים במקום האהוב עלינו:העורף- ואנחנו עדיין כאלה. הגרסה שלנו לסלבריטאי היא אופה טרנסצנדנטי אומגדל איריס מומחה. יש לנו עין על החדש, אבל מעריכים את הישן - כמו גם את עבודת יד, תוצרת בית,התוצרת האמריקאית. ובמקום לדווח על טרנדים, אנחנו דוגלים בסגנון אישי.
לציון יום השנה לציון הדרך הזה, ריכזנו תמונות אייקוניות מהשנים והעלינו זיכרונות עם צוות לשעבר שעיצב את המגזין למה שהוא היום. "מרתה מציעה מפתח לחיים שאנשים אחרת לא יכלו לדמיין", אומרת העורכת המייסדת איזולדה מוטלי. כנסו-בואו לחגוגהדברים שאנחנו אוהבים.
סיפור באפריל 1997 על סין של Wedgwood חקר את החברה האנגלית הקלאסית והציג מגוון סגנונות, מכלי ג'ספר ועד כלי שמנת.
חוגגים את היופי: שזיפים, אוגוסט 1994
חַיפרסם את מילון המונחים הראשון שלו - או "האנציקלופדיה החזותית", כפי שכינה המנהל הקריאטיבי המייסד גייל טואי את התמונות עוצרות הנשימה הללו - בגיליון הבכורה. זה היה עיקול של ענפי עד, והפורמט הפך במהירות לחתימת המגזין.
חוגגים את היופי: ציפורי החצר האחורית, 1998
העורכים היו מבררים לעומק כל נושא שהם כיסו, בלי להשאיר אבן חן,זָמִיר, או תאנה שלא נבדקה.
חוגגים את היופי: שרכים, אפריל 1995
"ניסינו להיות כמה שיותר נרחבים", נזכרת גייל בגישתם.
חוגגים את היופי: אדמוניות עץ, מרץ 2001
"הגענו לאנשים מכל הארץ", מספר גאל, "מתכנסיםכל מיני אדמוניותאו אפרסקים של ירושה."
חוגגים את היופי: צדפות, דצמבר 2006
"או שישלחו אלינו סרטנים וצדפות חיים, ארוזים על קרח", ממשיכה גאל.
חוגגים את היופי: תאנים, ספטמבר 1997
הגישה הזו - דיוק באיכות מדעית בשילוב צילום - הפכה את הלמידה למהנה.
חוגגים את היופי: מגנוליות, אפריל 1996
"הם היו ממש יוצאי דופן לתקופה", אומרת העורכת המייסדת איזולדה מוטלי. "רצינו להנגיש ידע".
חוגגים את היופי: אבני חן, מאי 2005
פיסות אדמה אלו (או אוצרות מהים, כמו במקרה של פנינים ואלמוגים) מגיעות בכל צבע תחת השמש. הם נחתכים לצורות המדגישות את היופי שלהם, כמו ריבועים או דמעות. חלקם בעלי פנים, כך שאור יכול להקפיץ מכל משטח; אחרים, חלקים ובוהקים.
חוגגים את היופי: היביסקוס, מרץ 2004
"היה לנו את המשפט הזה: 'להפוך חולמים לעושים'. רצינו להראות את היפה באמת, אבל תמיד היה צריך להיות טייק אווי, אלמנט של העצמה אולי לא תוכל לגדל את כל מילון המונחים, אבל אתה יכול לגדל זן אחד - והנה איך לעשות את זה", אומרת מרגרט. רואץ', עורך הגן המייסד ומנהל העריכה לשעבר.
חוגגים אוכל: עוף ממולא, ינואר 2011
אכילה מקומית ועונתיתהיא פילוסופיית האוכל של מרתה, והיא מעידה על כל סיפור: הפוך את הארוחות היומיות טריות ושמחה לאכול, ועשה את כל העצירות לאירועים מיוחדים.
חוגגים אוכל: עוגת שכבת קוקוס, מאי 1997
"זה נראה כאילו אף אחד לא הכין עוגות שכבות באותו זמן", אומרת עורכת האוכל המייסדת סוזן ספונגן על הפיצ'ר של מאי 1997 שכללנוקאאוט הקוקוס הזה. "זו הייתה קלאסיקה שנעלמה, והסיפור הזה עזר להחזיר אותם. אפיתי את זה הרבה מאוד פעמים במהלך השנים".
חוגגים אוכל: משקאות מזרקה, יולי/אוגוסט 1999
"מה שהיה מהפכני באותה תקופה הוא שתפסנו רגעים אמיתיים - מבשלים אוכל שהכנו בעצמנו וצילמנו את כולו באור טבעי, מבלי להשתמש בתחבולות בסגנון אוכל", אומרת סוזן. "מרתה רצתה שאנשים יידעו בדיוק איך ייראה מתכון מוגמר. תמיד התעסקנו בכל דבר מלאכותי".
חוגגים אוכל: קוויאר, דצמבר 1994/ינואר 1995
"היא בישלה ועיצבנההרבה מהאוכל עצמהבגיליונות המוקדמים", נזכרת גאל, וזה קבע את התרבות המעשית של המגזין לדורות של עורכים וקוראים.
חוגגים אוכל: פסטה אחת, יוני 2013
מרתה הכינה את זהמתכון לפסטה במחבת אחתמהמרתה סטיוארט ליווינגגיליון יוני 2013 על בית הספר לבישול. עד היום, המתכון הפשוט, שמתחבר במחבת אחת גדולה צדדית, הוא מצרך משפחתי.
חוגגים אוכל: טוסט עגבניות, יולי/אוגוסט 2013
אקשת של עגבניות ירושהטוסט פריך מורם - והפך לתכונה הצבעונית למדי בגיליון יולי/אוגוסט 2013 שלמרתה סטיוארט ליווינג.
חוגגים אוכל: מדלן, גיליון מיוחד של עוגיות חג 2005
חַילקחת על עצמוהעוגיה הקלאסית הזוהופיע לראשונה בגיליון חג מיוחד ב-2005.
חוגגים אוכל: מבשלים עם קלף, ינואר 2005
עבור מנהלת האוכל לשעבר, לוסינדה סקאלה קווין, מאמר בינואר 2005 על בישול עם נייר פרגמנט מסכם אתחַיגישה: "זה לקח כלי בסיסי ומרכיבים פשוטים, והפך אותם למחקר של אור, צורה וצבע - במילים אחרות, אמנות."
חוגגים אוכל: סורבה פירות ועשבים, יולי 2005
נבדק בקפדנות במתכונים, כל תוצאה - כולל סורבה פירות ועשבי תיבול זה - הייתה גם ממש טעימה.
חוגגים את הבית: מטבח בבדפורד
כַּאֲשֵׁרחַישהושקה, מרתה הראתה שכולם יכולים לממש את עיצוב הבית שלך בסגנון אישי ובפלטה מגובשת ונקודת מבט - לא רק מעצבי פנים ברמה גבוהה.
חוגגים את הבית: מקשטים בבפדפורד
היא גםקיבלה את פני הקוראים למגוריה שלה: טורקיה היל, הנכס בקונטיקט מהמאה ה-19 ששיפצה מהיסוד; חוות בדפורד ההומה שלה; המילוט שלה בחוף איסט המפטון; והנסיגה היערית שלה במיין טחב קסומה.
חוגגים את הבית: חקלאות בבדפורד
הבתים האלה תמיד היו היאחַימעבדות, שבהן היא יכלה לבחון דברים ו"ללמד באמצעות דוגמה", אומר קווין שרקי, עורך קישוט לשעבר וסמנכ"ל העיצוב הנוכחי ומנהל העיצוב של המותג מרתה.
חוגגים את הבית: הגנים בגבעת טורקיה
קפוץ לבקר בכל יום והיא עשויה לצבוע את הקירות שלה בטכניקת מזוייף, מצחצחת נחושת עד שהיא מבריקה, מאכילה את התרנגולות שלה, אותכנון ערוגה רב שנתית.
חוגגים את הבית: מגורי חוף ב-Lily Pond
"כל כך הרבה מהסיפורים המוקדמים האלה היו תשובות לשאלות שהיו לנו בחיים האמיתיים שלנו", אומרת ליסה וגנר, עורכת סגנון מייסדת ומפיקת וידאו לשעבר.
חוגגים את הבית: קיץ בסקיילנדס
"איפה עוד, מלבד אולי באוניברסיטה, יזרוקו לך נושא, זוג עם שותפים אובססיביים וסקרנים באותה מידה, ויגידו לך ללכת על זה?" שואל סטיבן ארל, לשעבר עורך הסטייל והבית.
חוגגים את הבית: אוספים ותפאורה ב-Skylands
"למרתה יש סקרנות שאינה יודעת שובע והיא כל הזמן רוצה ללמוד. היא ידועה בעיקר כמורה, אבל היא גם תלמידה תמידית, מה שבתורו הופך אותה למורה טובה עוד יותר", אומרת מרסי מקגולדריק, לשעבר מנהלת העריכה של אומנות.
חוגגים את הבית: קישוט החגים, דצמבר 2003
"אחד החלקים הכי מתגמלים בעבודה היה ליצור משהו שהתלהבת ממנו באופן אישי ולראות אותו בא לידי ביטוי בדפי המגזין. אני חושב שכולם הרגישו את זה. מרתה עודדה אותנו לעקוב אחר התשוקות שלנו. תמיד אהבתי את החגים, ו בטח קישטתי מאות עצים במהלך כהונתי", אומר אריק פייק, עורך ראשי לשעבר ומנהל קריאייטיב, הידוע בחיבה באזורים אלה כ"אב חג המולד". בשביל זהקישוט החגיםהסיפור בגיליון דצמבר 2003, אריק, מנהל קריאייטיב בזמנו, עיטר עץ בדירתו בניו יורק בקישוטי זכוכית כספית וכסף. הוא תלה נטיפי זכוכית קצרים יותר למעלה וארוכים יותר למטה, כדי לחקות את מה שראה בטבע.
חוגגים את החדש והישן: כוס מרקורי, דצמבר 1996/ינואר 1997
עד כמה שהעורכים המייסדים שלנו התענגו על גילוי החדש, הם גם העריצו את העבר.
חוגגים את החדש והישן: זכוכית חלב, יולי/אוגוסט 1998
הקסמים האלה התמזגו לתוך שלנואוסף סיפורים, שמסבירים את ההיסטוריה של חפץ, מכבדים את האומנות ומדגישים יצרנים אמריקאים בני מאות שנים.
חוגגים את החדש והישן: Jadeite, ספטמבר 2011
"במוקדם, כל כך הרבהמרתה מקשטתהיה שימוש חוזר והחייאה של דברים יפים וישנים", אומר עורך האיסוף המייסד (וההיסטוריון והמספר בדיחות תושב) פריץ קארך.
חוגגים את החדש והישן: איירוןסטון, פברואר 2004
עורכים סרקו חנויות עתיקות ושווקי פשפשים וביקרו באספנים כדי לאסוף ממצאים ייחודיים, משרתי עוגות מכסף סטרלינג ועד לפריטים תועלתניים כמו מסרגות - ועודדו את הקוראים לעשות את אותו הדבר.
חוגגים את החדש והישן: בקבוקים וצנצנות, אוגוסט 2010
"הצילום הזה של בקבוקים וצנצנות מאוגוסט 2010 הוא האהוב עלי ביותר. אני תמיד אומר את הזמן שלי ב-חַיהיה שווה ערך לקבלת התואר השני שלי. שלא לדבר על כך שעורכי האוכל בעצם לימדו אותי לבשל!", אומר צלם הצוות הוותיק לשעבר ג'וני מילר.
חוגגים את החדש והישן: איירוןסטון, פברואר 2004
"הקוראים שלנו אוהבים את עולם הוינטג'. היינו ממשיכים להריץ רשימות של דברים שהערצנו. העיקרון היחיד של מרתה באיסוף היה שזה לא יכול להיות פטיש. חייבת להיות לזה מטרה", אומר פריץ.
חוגגים את החדש והישן: שרתי פאי, נובמבר 2010
אומר מנהל העיצוב לשעבר, ג'יימס דנלינסון, "אני מודה למרתה על תחושת הפליאה שלה על המפואר והארצי ביותר".
חוגגים את החדש והישן: English Pink Spatter Lusterware, 2010
"לסיפור הזה על ורוד אנגלישפריץ כלי ברק, טום אברהרטר, שהיה אחראי על בניית סטים לצילומים באותה תקופה, יצר רקע משויש המחקה את הגימור של החרסינה", משחזר פריץ את התמונה הזו מ-2010, שרצה ב-2010.חַימהדורת האייפד הראשונה של 'יופי ללא גבולות'. "לא ידענו איך זה ייראה עד שהגענו להגדיר באותו בוקר, אבל זה הסתדר יפה. זה היה מדהים".
חוגגים את עבודת יד: דלעות ליל כל הקדושים, אוקטובר 2013
מהיום הראשון,חַיהתענג על חדוות העשייה, בין אם באובמלאכות ליל כל הקדושיםותחפושות (של מרתה הן חומר האגדה) או פרופיל של יוצרים מחוננים.
חוגגים את עבודת יד: Honoree Floret מתוצרת אמריקאית, דצמבר 2014/ינואר 2015
"לכל אחד יש סיפור, ואף פעם לא ידעת לאן הסיפור הזה ייקח אותך", אומרת התורמת ועורכת המלאכה המייסדת חנה מילמן, שטיילה ברחבי הארץ בצופיםמגדלים ובעלי מלאכה.
חוגגים את עבודת יד: סל פסחא, אפריל 2006
לחגים, עורכים וצלמים היו מדמיינים מחדש דלעות,סלי פסחא, ולנטיין כל שנה. "המוח שלי תמיד היה באש עם כל מה שיכולנו לעשות", אומרת מנהלת הסטייל לשעבר עיישה פאטל. "זה היה מדהים".
חוגגים את עבודת יד: לב ציפורן, פברואר 2001
הייתה לזה גם השפעה מתמשכת: "האחווה ושיתוף הפעולה היו קסם", אומרת הצלמת ויקטוריה פירסון.
חוגגים את העיצוב בעבודת יד: חג ההודיה, נובמבר 2009
מוסיף פירסון, "הבנתי שאתה יכול לחיות עם יופי והערכה בכל מה שאתה עושה."
חוגגים את עבודת יד: חמוציות, נובמבר 2007
"זו הייתה זכות מדהימה ללמוד על התשוקות של אנשים", אומר גאלון על יצרני מפגשים, אומנים ומגדליםברחבי הארץ.
חוגגים את עבודת יד: גבינת ורמונט
העורכים פגשו כל מיני מגדלים וחקלאים, כולל אלה שעבדו עלקחו בחשבון את חוות בארדוול, בית שמנת המוקדש לאמנות ייצור הגבינה.
חוגגים את עבודת יד: קישוט אוריגמי, דצמבר 2001
בגיליון דצמבר 2001, העורכים יצרו צבעונייםקישוטי אוריגמי.
חוגגים את עבודת יד: כוכבי ורמונט, דצמבר 2007
"הייתה סופת שלגים ממש לפני שהגענו לוורמונט לסיפור הזה בדצמבר 2007; היינו צריכים לגרור שלג ביריעות", אומרת מרסי. "היה כל כך קר שהצלמת שלנו, ויקטוריה פירסון, הדביקה מחממי כיסים למצלמה שלה כדי למנוע מהתריס לקפוא". מלאניו גומז, תורם ומנהל בית העריכה לשעבר, מוסיף: "השתמשנו בסולם של 25 רגל כדי לתלות את הכוכב האחרון. הרוח יללה, הטמפרטורה ירדה, והחשכה נכנסה. היה לי כל כך קר שהכנתי את הסולם לרעוד כשצעדתי על המדרגה העליונה, אני זוכר שחשבתי, 'טוב, אם אני נופל, לפחות אני נוחת על שלג'".